ספרון ילדים מ-1931, בהמלצת מוסדות
החינוך דאז. את כל סדרי עולם הוא הופך - בעלי החיים מתגייסים לעזור, מדברים (במקום
לטרוף), הכל כדי להעביר את המסר הידוע לכל, מוסר ההשכל הברור: אמא. פרה
"חולבת" היא בראש ובראשונה אמא. בסיפור הזה האמהות שלה נשללת ומוחזרת;
בחברה שלנו, 2015, האמהות שלה נשללת באופן חסר תקנה. העגל שלה נלקח ממנה לבלי שוב.
שוב ושוב. כל חייה.
תמיד ידענו את זה אבל ככל שרב הכסף
שעושים על חשבונה וככל שהיא משועבדת ונגזלת וסובלת יותר, הדברים מוסתרים יותר
מעינינו, כי רבים מאתנו אכן הפסיקו ויפסיקו לצרוך מוצרי חלב משום כך.
את זה קראו לילדים בשנת 1931. כיום,
מספרים לילדים מעשיות (למשל במרכז המבקרים של תנובה), כגון שאת הפרה שתפוקת החלב
שלה יורדת שולחים ל"בית אבות של פרות" (לא, שולחים אותה למשחטה, גוררים
אותה ליתר דיוק כי בדרך כלל גופה מדולדל עד כדי כך שאינה מסוגלת לצעוד בכוחות עצמה
אל המשאית; יש מלגזות ומנופים מיוחדים להרמת הפרות הקורסות הללו).
זה לא סיפור זב"ח, חלילה, זה רק
סיפור שמלמד עד לאן התדרדרנו. אם תראה בפרה מכונת חלב שמותר לקחת את חלבהּ, שמותר
להכות ולאיים עליה, דבר לא ימנע ממך לנסות ולהשיג ממנה כמה שיותר כסף, על חשבון
חייה. הכל הרי התחיל מגידול פרות בחצר ונטילת חלבן, לצד העגל. ותראו לאן הגענו.
תראו לאיזה שפל מוסרי התגלגלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה